יורשי המנוח צאסוואה נ' איילון בע"מ - חברה לבטוח

פסק דין

לפניי תביעה כספית לתשלום תגמולים לפי חוק חוזה ביטוח.

צאסוואה אנפואה ז"ל, אזרח זמביה, יליד 1980 (להלן: "המנוח") שיחק כדורגל בשורות מועדון הכדורגל "הפועל באר שבע", בעת שנפטר ביום 29.08.2007, במהלך אימון רשמי במסגרת הקבוצה הרשומה והפועלת במסגרת ההתאחדות לכדורגל בישראל.

איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת"), חברת ביטוח הפועלת כחוק בישראל, בהתאם לנטען בזמנים הרלוונטיים לתביעה ביטחה את שחקני קבוצת "הפועל באר שבע" ובכלל זה את המנוח, בביטוח תאונות אישיות בפוליסה אשר הופקה על ידי געש סוכנות לביטוח ובאמצעות הקבוצה.

כתב התביעה הוגש בתחילה גם נגד מועדון הכדורגל "הפועל באר שבע", בהתאם להסכמת הצדדים נדחתה התביעה ללא צו להוצאות. התובעים הם עזבונו של המנוח.

בכתב התביעה נטען כי במסגרת פוליסת הביטוח שמספרה 2-43-021777/06 התחייבה הנתבעת לשלם לספורטאים המבוטחים, אשר יפגעו במסגרת פעילותם הספורטיבית, תגמולי ביטוח בגין מוות בסך של 164,000 ₪ (סכום הביטוח בצירוף הפרשי הצמדה ליום הגשת התביעה הועמד על סך של 174,135 ₪). כן נטען, כי הנתבעת התחייבה לשלם הוצאות אשפוז וטיפול רפואי בסכום שלא יפחת מ 7,600 ₪ (הפוליסה צורפה כנספח א' לכתב התביעה).

עוד נטען כי חוק הספורט התשמ"ח – 1988 ותקנות הספורט (ביטוח) התשנ"ה – 1994 (להלן: "חוק הספורט" ו- "תקנות הספורוט") שהותקנו מכוחו, חייבו את "הפועל באר שבע" לבטח את השחקנים הנוטלים חלק בפעילות המאורגנת על ידה ובכלל זה את השחקן המנוח. במסגרת זו הוצג בפני המנוח ויורשיו מצג לפיו הוא מבוטח וכי יתקבל הפיצוי המגיע להם בגין פטירתו.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי הפוליסה נשוא התביעה אינה מכסה מקרה מוות זה. בהתאם לנטען, הפוליסה הינה פוליסה לביטוח "תאונות אישיות". הגדרת הפוליסה ל"מקרה ביטוח" הינה:

"פגיעה גופנית בלתי צפויה כתוצאה מאירוע פתאומי בלתי צפוי מראש שנגרמה במישרין על ידי סיבה פיזית חיצונית הנראית לעין".

הנתבעת טענה כי אין המדובר ב"אירוע פתאומי בלתי צפוי מראש" וכי בהתאם לדו"ח נתיחתו של המנוח:

"הרי שמדובר היה במנוח אשר סבל ממחלת לב מולדת אשר ידוע לגביה כי היא גורמת למוות בזמן מאמץ. לא מדובר היה על אירוע שלא ניתן היה לצפותו מראש... מקרה המוות המצער נגרם בגין מחלת הלב, מבלי שקדמה לכך חבלה כלשהי וללא מעורבות של גורם חיצוני כלשהו.

(סעיף 1א' ו ב' לכתב ההגנה).

עוד טענה הנתבעת, כי באם מתקיימת במקרה דנן הגדרת "מקרה ביטוח", כי אז מתקיים החריג הקבוע בסעיף 8 לפרק החריגים בפוליסה:

"פוליסה זו אינה מכסה מקרה ביטוח שייגרם על ידי או כתוצאה מאחד או יותר מהאירועים הבאים:... (8) מוות... כתוצאה מליקוי גופני או מחלה שהיו למבוטח קודם למקרה הביטוח שאירע בתקופת הביטוח הנקובה ברשימה" (ההדגשה אינה במקור – א.נ)"

(הסעיף צוטט במדויק, לרבות ההדגשות מסעיף 1ג' לכתב ההגנה).

הנתבעת חזרה וטענה בכתב ההגנה כי שעה שהמנוח סבל "ממחלה מולדת לבבית" והיא אשר גרמה למוות, כי אז מתקיים סעיף 8 לפרק החריגים ולכן גם בנסיבות אלו אין התובעים זכאים לתגמולי ביטוח כאמור.

עוד במסגרת כתב ההגנה נטען כי הנתבעים פעלו בהתאם להוראות סעיף 7 לחוק הספורט, ולתקנות הספורט וביטחו את הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות ספורט המאורגנות על ידם בהתאם לחוק. המדובר בפוליסה קולקטיבית, סטנדרטית, המופקת בהתאם לחוק הספורט ותקנותיו. לעניין זה נטען, כי לא ניתן להתאים פוליסה שכזו לתכונותיו המיוחדות של כל שחקן, תוך ציון חריגים ספציפיים לאור מגבלות או מחלות של כל יחיד מתוך הקבוצה.

בתיק התקיימו שלוש ישיבות הוכחות, בתום הישיבה ביום 3 נובמבר 2013, סיכמו באי כח הצדדים טיעוניהם בעלפה.

בא כוח התובעים בסיכומיו, טען כי דחיית התביעה תהווה תקדים מסוכן לאלפי ספורטאים שימצאו עצמם מחוסרי ביטוח בנסיבות זהות בהן נטענת מחלה, בהעדר ממצאים כלשהם בבדיקות. נטען, כי יש לפרש את הפוליסה על פי תכליתה וכנגד מנסחה, זאת בהתאם ל"תכלית הסובייקטיבית והאובייקטיבית". בנוסף, נטען כי ההחרגה הנטענת לא הובלטה בפוליסה בהתאם למתחייב מסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1983 (להלן: "חוק הביטוח") וכי הצעת הביטוח לא הוצגה למנוח בניגוד לחובת הגילוי המעוגנת בסעיפים 16 ו- 17 לחוק הביטוח. לטענתו, המדובר בפוליסת "תאונות אישיות" סטנדרטית המחויבת על פי חוק, כאשר שחקן אינו יכול ואינו רשאי להשתתף באימונים בהיעדר ביטוח. הפוליסה הינה של קולקטיב ואינה פתוחה למשא ומתן. המנוח עבר בדיקות על פי חוק הספורט ונמצא כשיר לשחק. נטען כי אירוע המוות היה תאונתי, הוכח כי התובע לא סבל ממחלה מולדת או מום מולד, נדחתה גרסת מומחה הנתבעת למחלתו של המנוח ובנסיבות אלו יש לקבל את התביעה.

ב"כ הנתבעת בסיכומיה, טענה כי בפוליסת ביטוח קולקטיבית המבטחת מפני "תאונות אישיות" אין די בהוכחת קיומה של נכות או מוות אלא יש להוכיח כי האירוע נגרם כתוצאה מתאונה. לטענתה מותו של המנוח אינו נכנס לגדר המונח "תאונה", וכפועל יוצא מכך, המקרה אינו "מקרה ביטוח", לכן אינו מכוסה על פי הפוליסה ומשכך דין התביעה להידחות. עוד נטען כי המנוח נפטר כתוצאה ממחלה או ליקוי גופני אחר ולכן חל החריג לכיסוי. בנסיבות אלו נטען כי דין התביעה להדחות.